החיים מלמדים אותנו בכל מיני צורות שהכי טוב והכי בריא לנו זה לסמוך עליהם, לקבל את מה שיש כהכי טוב לפרטי פרטים, ולזרום איתם.
איך אנחנו לומדים זאת?
מניסיון כמובן.
כמה פעמים אנחנו נלחמים, דוחפים לדברים שאנחנו רוצים, בקצב ובאופן שאנחנו רוצים שהדברים יקרו, וכשהדברים לא קורים כמו שאנחנו רוצים, זה לעיתים מגיע למצב שאנחנו מתרסקים. הפער בין הרצוי למצוי שובר אותנו. מייאש, מביא למתח נפשי שקשה לשאת לאורך זמן, אכזבה, דיכאון, הערכה עצמית ירודה, ויוצא שאנחנו סובלים מהדרך, במקום ליהנות ממנה.
עוד דוגמא, כשאנו באים לטיפולים מכל מיני סוגים, אם זה מסאג' או דיקור, או נניח הולכים ליוגה או נוסעים לסיני לנופש, מה אנחנו בעצם עושים? עוזרים לגוף והנפש שלנו להירגע, לשחרר דאגות ולהיות נוכחים במציאות כפי שהיא ולקבל אותה.
ומה זה עושה לנו?
קודם כל אנחנו מרגישים טוב, מרגישים זרימה טובה של אנרגיה, אופטימיות, מרגישים יותר מחוברים לזרימת החיים ושהיא טובה, מרגישים ריפוי הנפש. המחשבות שלנו נעשות יותר צלולות, אנחנו יכולים להבחין פתאום מה יותר נכון לנו בחיים ומה פחות. אנחנו נושמים. אנחנו אותנטיים ופשוטים. וזה מרגיש נכון. שככה אנחנו נכונים.
וכל זה נובע ממה? מזה שאנחנו מרפים ומקבלים את החיים כמו שהם.
איזהו העשיר – השמח בחלקו.
כשאנחנו משחררים וסומכים שהחיים הם לא סתם מקריות אלא יש בהם מחשבה וזרימה טובה, כשאנחנו מרשים לעצמנו לסמוך ולזרום איתם, פשוט ככה, בלי סיבה מוגדרת, אז מתחילים גם לגלות שזה ממש ככה. לא רק שאנחנו מגלים שהכל מסתדר לטובה ומתחבר אלא אנחנו גם נמצאים בהרמוניה עם זרימת החיים, וזה מאוד מספק.
אבל כן, כדי באמת לשחרר צריך להעז. להעז להיות ולחיות מתוך אמונה.
אני לעיתים מגדיר את עצמי כחולה, חולה ממש, שזקוק לריפוי מיידי. כדי לעצור ולהרפות. כי באמת, לא להיות בזרימה עם המציאות, זה להיות חולה ולהוליד תולדות לא טובות. אז אני לא מחכה שהמצב יחמיר עוד ועוד.
וכן, יגיעו אתגרים ולא הכל ילך חלק. אבל האופציה הטובה ביותר, כך מסתבר, היא להרפות ולזרום, להעריך את מה שיש כרגע ולראות מה הדבר הנכון והטוב ביותר לעשות מתוך זרימת החיים, ולא כנגדם. כי לנהר החיים, יש זרימה חזקה יותר, והיא מביאה אותנו למחוזות שגם אנחנו לא חלמנו, גם אם זה בעל כורחנו.
אז תרשו לעצמכם לקחת פאוזה מידי פעם, לריפוי, וחדשו את הזרימה של החיים.
- חיבור ·
